8 בפברואר 2012

חוויות קריאה

רבים מחבריי ללימודים מקדישים שעות רבות ללימוד עצמי לאחר שהם חוזרים הביתה מבית הספר, ולא רק ברמות הנמוכות (שם יש ללמוד אוצר מילים די מטורף, כך אומרים). אבל אני לא מצליחה להושיב את עצמי לעשות יותר משיעורי הבית. אני מסתדרת גם בלי ללמוד במשך שעות, אני לא מרגישה אבודה, אבל אם יש משהו אחד שחבל לי שאני לא מקדישה לו יותר זמן, הוא זה: קנג'י.

ולהלן מבוא קצר למי שלא יודע במה מדובר (המכירים את סוגי הכתב ביפן מוזמנים לדלג):

ביפן ישנם שלושה סוגים של כתב:

הירגאנה (ひらがな) - כתב פונטי.
קטקאנה (カタカナ) - כתב פונטי גם כן, שבימינו משומש בעיקר כדי לכתוב מילים שמקורן בשפות זרות ולא יפנית.
קנג'י (漢字) - כתב הסימניות, שמקורו בסין.

הכתב הפונטי לא מהווה בעיה גדולה במיוחד (בעיקר גם בגלל שלעומת שפות אחרות, בכתיב היפני אין "אותיות נעלמות" שלא הוגים), אבל הקנג'י... אוי, הקנג'י.
בסינית, לכל סימנייה יש קריאה אחת. ביפנית לעומת זאת, ניתן לקרוא כל סימנייה בכמה דרכים. חבל לי להסביר את זה על רגל אחת, וגם ככה אני רק אסבך דברים, אז המעוניינים מוזמנים להציץ בעמוד הוויקיפדיה (והוא אפילו בעברית הפעם).

בכל אופן, חזרה לעניינינו:

בימים הראשונים שלי במכון עשיתי מבחן רמה. חלק מהמבחן היה ראיון, שבו נשאלתי כמה קנג'ים אני יודעת. "לא יודעת", עניתי. "אני יודעת קנג'ים, אבל אני לא בטוחה כמה". ועדיין אין לי מושג. בשנותיי באוניברסיטה נתנו לנו המורות פעם בשבוע או שבועיים דף מלא צירופי מילים בקנג'י שהיה עלינו ללמוד. כולם שנאו את זה, כולל אני, אבל רק לאחרונה הבנתי כמה העניין היה לטובתי: אני יודעת יותר קנג'ים ממה שחשבתי.

ובכל זאת, צריך ללמוד עוד. קניתי ספר ללימוד, אבל אני לא כל כך משתמשת בו. יש כאלה שמנסים ללמוד קנג'ים לפי המשמעות בשורשים שלהם, אבל אני לא יודעת כמה השיטה הזו מתאימה לי. מה שכן שמתי לב אליו הוא זה: אני מצליחה ללמוד קנג'ים דרך מילים. כלומר, אני לומדת מילה מסויימת בקנג'י ופעם הבאה שאני רואה אותה אני מצליחה לזהות אותה. החיסרון הוא זה: אם אראה את אחד מהקנג'ים במילה שאני מכירה במילה אחרת, לאו דווקא אצליח לעשות אחד ועוד אחד ולהגיד, למשל, "אה, זה אותו קנג'י שיש במילה עונות".

על כן, כדי ללמוד יותר קנג'ים, עליי לקרוא. כך גם למדתי את רוב האנגלית שלי: קראתי המון. אבל ביפנית הדבר לא קל, במיוחד אם מדובר בפרוזה. לא רק ששם יש קנג'ים לרוב, אלא שביפנית יש נטייה להגיד הכל בעקיפין, ולסבך את המשפטים הפשוטים ביותר. חוץ מזה, הספרות היפנית היא די מוזרה ואני לא כל כך נהנית ממנה.

מה שאני כן צריכה לקרוא הוא מנגה, הקומיקס היפני. אני די מחבבת מנגה, וגם בחוברות רבות יש את דרך הקריאה מעל הקנג'י (פוריגנה), וכך ניתן לחפש את המילה במילון בקלות ייתרה. קניתי לי שני כרכי מנגה בסך הכל מאז שהגעתי: אחד של סדרה שאני אוהבת, ואחד של סדרה שאינני מכירה. משניהם קראתי רק חצי.

אני צריכה לקרוא יותר. חשבתי ללכת למנגה-קפה מדי פעם ופשוט לשבת ולקרוא. ש' ידידי קונה מגזינים שבועיים וקורא אותם, אבל אני לא עוקבת אחרי מספיק סדרות כדי שההוצאה השבועית הזו באמת תשתלם לי. גם בספריית המכון יש מנגות, כך שאולי עדיף שפשוט אשב שם אחרי הלימודים ואקרא קצת. ואכין שיעורים.

היי, זה גם יחסוך לי בחשמל!!!!


4 תגובות:

  1. וואו כמה סבלנות צריך בשביל ללמוד שפה!!! זה פשוט מטורף ...
    יש דרך למידה טובה שבה צריך לשלב את הקריאה והכתיבה ,תנסי לקרוא כרך שלם של מאנגה כזו או אחרת ואחר כך תעשי סיכום בכתב ,תבדקי את הטעויות תתקני ותנסי שוב .... זה קצת קשה ואפילו מייאש אבל אפקטיבי ,שיטה טובה ללמידה מהירה...

    בהצלחה

    השבמחק
    תשובות
    1. אממ זו שוב אני ,רציתי לדעת אם תוכלי לכתוב באחד הפוסטים שלך על מקומות הבילוי ביפן ,מועדונים,פאבים וכאלה .... מעניין לדעת איך אנשים מבלים שם

      מחק
    2. היי,

      כתבתי קצת על בילויים בפוסט פה: http://eastheart.blogspot.com/2012/01/blog-post_11.html

      מחק
  2. בשביל קנג'י אני ממליצה מאוד על האפליקציה OBENKYO, אם יש לך פלאפון עם אנדרואיד.

    השבמחק