4 באוקטובר 2011

חוויות ברחוב

טוב, למי שמכיר אני לא מחדשת שום דבר, אבל למי שלא: תודעת השירות פה ממש גבוהה. אולי גבוהה עד כדי כך שזה מתחיל להטריד.

היום חיפשתי את המדף עם המיונז (שוב) בסופר. לא רציתי לשאול עוברים ושבים תמימים, אז שאלתי עובד. במקום לזרוק לי "אה, זה במדף שם, ליד הפסטה (שמצאתי אתמול!!!!!)", הוא לקח אותי לשם. עד למדף. ואז בגלל שלא היה כתוב מיונז אלא creamy dressing, נאלצתי לשאול אזרח תמים אם אכן מדובר במיונז.

מוקדם יותר, כשהייתי בחנות שחמישית ממנה הוקדשה למנגה (איזה כיף!!!! כשאדע לקרוא קצת יותר אקנה לי אחת~), שאלתי את המוכרת אם יש להם artbook של Natsume Yuujinchou. היא הלכה לחפש (וכשבאתי ללכת אחריה, כנהוג בארצנו הקטנטונת), היא הסתובבה ואמרה לי לחכות שם. טוב.
היא לא מצאה, אבל אחרי כמה בירורים הסתבר שיש בחנות אחרת. מעולה. "איפה היא?" שאלתי. אז במקום להגיד לי "היא נמצאת ליד התחנה המזרחית", "טוב, תודה, שלום",

הן חיפשו את זה במפה. והראו לי תמונה של החנות. אלוהים.

אבל אז נסעתי על אופניי ברחוב, וכששאלתי כמה חבר'ה בחטיבה מה השעה, הם ענו שהם לא יודעים. אני משערת שביפן אין לילדים טלפונים סלולריים.

NOT.

אולי אחד השיעורים שלהם צריך להיות "הזר לא נושך".

2 comments: