מחר!!!!
טוב, טכנית מחרתיים. אבל לא באמת תהייה לי הפרדה בין יום רביעי ליום חמישי, אז נקרא לזה מחר.
היום בבוקר קמתי עם ההבנה שאכן, מדובר במחר ורף הלחץ שלי עלה פלאים.
ארזתי מזוודות (ותודה לאמי ואחותי הגדולה המדהימות!!!), ונותרו רק דברים ממש אחרונים לארגן.
היום הייתי בבאר-שבע בערב. כבר היה חשוך. הבטתי מסביב וכאילו זו עיר שאינני מכירה. נסענו דרך שכונות פחות מוכרות, דרך בנייני העמודים שרעידת אדמה אחת תפיל אותם, דרך השכונות הישנות, ופתאום הרגשתי נורא עצובה. לפעמים דברים ישנים מדכאים אותי, וגם היה לילה, אז בכלל.
ואז בדרך חזרה עברנו דרך גבעות החול ששתלו עליהן עצים כדי לשוות להן מראה פחות מדברי. התוצאה היא לא פה ולא שם. תמיד שנאתי את הגבעות האלה. הן יפות רק במשך שבועיים באביב (חורף?), כשהכל נהייה ירוק פתאום. גם החול! זה לא עזר למצב הרוח. ואז באו שני חברים טובים לביקור אחרון.
קראתי לפני שנים מספר בבלוג של מישהו אחר שטס לזמן ארוך ליפן, שבימים האחרונים הוא חשב "זו הפעם האחרונה שאני רואה את זה עד... ואת זה..."
אני לא ממש מרגישה ככה. אולי אני עוד בהכחשה.
טוב, טכנית מחרתיים. אבל לא באמת תהייה לי הפרדה בין יום רביעי ליום חמישי, אז נקרא לזה מחר.
היום בבוקר קמתי עם ההבנה שאכן, מדובר במחר ורף הלחץ שלי עלה פלאים.
ארזתי מזוודות (ותודה לאמי ואחותי הגדולה המדהימות!!!), ונותרו רק דברים ממש אחרונים לארגן.
היום הייתי בבאר-שבע בערב. כבר היה חשוך. הבטתי מסביב וכאילו זו עיר שאינני מכירה. נסענו דרך שכונות פחות מוכרות, דרך בנייני העמודים שרעידת אדמה אחת תפיל אותם, דרך השכונות הישנות, ופתאום הרגשתי נורא עצובה. לפעמים דברים ישנים מדכאים אותי, וגם היה לילה, אז בכלל.
ואז בדרך חזרה עברנו דרך גבעות החול ששתלו עליהן עצים כדי לשוות להן מראה פחות מדברי. התוצאה היא לא פה ולא שם. תמיד שנאתי את הגבעות האלה. הן יפות רק במשך שבועיים באביב (חורף?), כשהכל נהייה ירוק פתאום. גם החול! זה לא עזר למצב הרוח. ואז באו שני חברים טובים לביקור אחרון.
קראתי לפני שנים מספר בבלוג של מישהו אחר שטס לזמן ארוך ליפן, שבימים האחרונים הוא חשב "זו הפעם האחרונה שאני רואה את זה עד... ואת זה..."
אני לא ממש מרגישה ככה. אולי אני עוד בהכחשה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה