היום חזרתי מהטיול שעשיתי בקיוטו והירושימה. נתחיל עם קיוטו:
יש בה המון דברים לראות. כל בוקר עד ערב התרוצצתי מפה לשם, וראיתי מקדשים לרוב, כגון:
שהם יפים לכשעצמם.
במיוחד נהניתי ביום הראשון לטייל בשכונות הישנות, ואפילו ראיתי מה שאני חושבת שהן מאיקו (גיישה בהתלמדות):
ובאמת נזכרתי, שראיתי שאפשר להתלבש כמו אחת. בהוסטל שלנתי בו היה עלון פרסומי למקום קרוב שעושה זאת. המחיר קצת יקר (כ-300 ש"ח), אבל התוצאה בהחלט שווה את זה. החוויה קצת פחות.
הגעתי למקום בשעות ערב מוקדמות, וחיכיתי כרבע שעה בקבלה עד שמישהו התייחס אליי. די נדיר ביפן. לאחר מכן הובילו אותי למלתחה, כדי שאלבש מן חלוק דק וורוד, ואז הכניסו אותי לחדר אחר כדי שאבחר את הקימונו שארצה ללבוש. בחדר היו כמה יפניות שגם באו להתחפש (ואפילו כמה יפנים. שגם באו להתחפש. לגיישה), ואני שם, על גובהי ומבנה גופי הרחב יחסית אליהן, ועל רגליי הבלתי מגולחות למשעי, מרגישה די לא במקום.
בחרתי בקימונו ("ארוך. תבחרי ארוך. את גבוהה, אלה לא מתאימים") ואז שלחו אותי להתאפר. לאחר האיפור הניחו פיאה כבדה על ראשי, ואז הלבישו אותי בקימונו. זה הרגיש כאילו אני עוטה שריון, עם כל השכבות האלה. מילא בחורף, אבל בקיץ זה בטח מזעזע. הן והחרדים יכולים לשתף חויות.
ואז צילמו אותי פעמים מספר, ונגמר.
זה הרגיש יותר כמו פס ייצור, אבל בכל זאת: מדובר באמת בחוויה של פעם בחיים (אם לא שם - אז איפה?), ולכן אני ממליצה לכל מי שמגיע/ה לקיוטו להתנסות בזה, על אף המחיר.
(מה שהוביל אותי לחשוב ששתי המאיקו שראיתי מוקדם יותר, ייתכן שהיו יפניות רגילות מן השורה שבאו להתחפש כמוני)
יש בה המון דברים לראות. כל בוקר עד ערב התרוצצתי מפה לשם, וראיתי מקדשים לרוב, כגון:
 |
| מקדש קיומיזו |
 |
| The golden Pavilion |
במיוחד נהניתי ביום הראשון לטייל בשכונות הישנות, ואפילו ראיתי מה שאני חושבת שהן מאיקו (גיישה בהתלמדות):
ובאמת נזכרתי, שראיתי שאפשר להתלבש כמו אחת. בהוסטל שלנתי בו היה עלון פרסומי למקום קרוב שעושה זאת. המחיר קצת יקר (כ-300 ש"ח), אבל התוצאה בהחלט שווה את זה. החוויה קצת פחות.
הגעתי למקום בשעות ערב מוקדמות, וחיכיתי כרבע שעה בקבלה עד שמישהו התייחס אליי. די נדיר ביפן. לאחר מכן הובילו אותי למלתחה, כדי שאלבש מן חלוק דק וורוד, ואז הכניסו אותי לחדר אחר כדי שאבחר את הקימונו שארצה ללבוש. בחדר היו כמה יפניות שגם באו להתחפש (ואפילו כמה יפנים. שגם באו להתחפש. לגיישה), ואני שם, על גובהי ומבנה גופי הרחב יחסית אליהן, ועל רגליי הבלתי מגולחות למשעי, מרגישה די לא במקום.
בחרתי בקימונו ("ארוך. תבחרי ארוך. את גבוהה, אלה לא מתאימים") ואז שלחו אותי להתאפר. לאחר האיפור הניחו פיאה כבדה על ראשי, ואז הלבישו אותי בקימונו. זה הרגיש כאילו אני עוטה שריון, עם כל השכבות האלה. מילא בחורף, אבל בקיץ זה בטח מזעזע. הן והחרדים יכולים לשתף חויות.
ואז צילמו אותי פעמים מספר, ונגמר.
זה הרגיש יותר כמו פס ייצור, אבל בכל זאת: מדובר באמת בחוויה של פעם בחיים (אם לא שם - אז איפה?), ולכן אני ממליצה לכל מי שמגיע/ה לקיוטו להתנסות בזה, על אף המחיר.
(מה שהוביל אותי לחשוב ששתי המאיקו שראיתי מוקדם יותר, ייתכן שהיו יפניות רגילות מן השורה שבאו להתחפש כמוני)
וואו איזה יפה הקימונו , איזה כיף לך ,שמעתי שזו אחת החוויות הכי כיפיות ,להתחפש לגיישה...
השבמחק