12 בדצמבר 2011

חוויות סנג'ר

לפעמים, אני לא בטוחה אם הצוות בימאסה מבקש ממני דברים כי הם באמת רוצים את עזרתי, או פשוט בגלל שקל מאוד לסנג'ר אותי.

למשל, ביקשו ממני, מש' ומז'אן השוויצרי להציג מנות מהמדינה שלנו לקבוצה קטנה של יפנים. וכך, ביום שישי, הלכנו לבית הספר היסודי הקרוב למכון, ובחדר כלכלת-הבית (למה אין בארץ?) אני וש' הכנו שקשוקה, וז'אן הכין מן מנת תפוחי-אדמה וחזיר.

מועדון בינ"ל


הלחם שהם חתכו למשולשים כדי שיספיק לכולם
היה נחמד, רק שהשקשוקה קצת התקררה כי חיכינו למנת התפוחי אדמה שתהייה מוכנה.
היו שם שני ילדים, ואחד מהם טרף את תפוחי האדמה, אבל לא נגע בשקשוקה. בכל זאת, צ'יפס יותר טעים מעגבניות וביצים. כמובן שהסברנו על המדינות שלנו, וקצת על האוכל. תמיד כיף לשמוע יפנים מתחילים לומר "ישראל" ואומרים "איסלם" במקום.
אני יכולה להבין מהיכן נובעת הטעות...

חוץ מזה, ביקשו ממני "לדגמן" לאיזה עלון שהם רוצים להוציא.

"אני רוצה לצלם אותך עולה לאוטובוס", אמרה לי הגברת. "אז תבואי למשרד בשלוש וחצי, ושימי איפור". טוב, מה אכפת לי. נשמע מעניין.
יותר מוקדם צילמו עוד חבר'ה, בשביל עלון אחר שהם רוצים להוציא, ושם הצלם ביקש מבחורה גרמנייה שתצטרף לתמונות באוטובוס.

ואז, כל הדרך הוא פטפט אתה, ודי התחיל אתה. שאל אותה איזה בחורים היא אוהבת, איך אומרים "אני אוהב אותך" בגרמנית, אמר לה שהיא יפה, וכו' וכו'. זה גרם לה להרגיש די לא בנוח, ולי להרגיש קצת נחותה. כלומר, לא יודעת אם הייתי נענית לחיזוריו בכלל (יש להניח שלא), אבל מה, אני לא זרה מספיק בשבילו?

כנראה שהבלונד ועיניי התכלת מעניינים יותר. המראה שלי לא מיוחד במיוחד. סתם יש לי עיניים גדולות.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה