7 ביוני 2012

חוויות לחם

בסופר שבקניון הקטן ליד הבית יש גם מאפייה קטנה: כל הפריטים (חוץ מכיכרות ה"לחם") ב-98 ין. יש שם פיצות, סופגניות, עוגות, וכמובן מגוון רב של לחמים מתוקים שיפן מפורסמת בהם. בד"כ אני לא קונה שם כלום, כי בכל זאת, אפילו אם אני לא מצליחה לרדת במשקל, להעלות יותר מדי גם לא כדאי.

אבל עכשיו נשאר לי פה רק חודש. ויש כל כך הרבה דברים שלא אכלתי ביפן, בעיקר בגלל שאני דבקה במאכלים המוכרים מהבית ופחות מתנסה בדברים חדשים. את מדפי החטיפים בסופר אני בקושי מבקרת, וכשכן ראשי מסתחרר מהמגוון ומהקנג'י.

על כן, החלטתי שמעתה ועד שאשוב ארצה, אני קונה לי לחם מעניין פעם בשבוע מהמאפייה ההיא (בשבוע האחרון זה כנראה יהיה יותר...). ואם כבר, אקנה גם שתייה מעניינת.למה דווקא לחם ולא חטיפים? כי אני מרגישה שאני מתחברת לזה יותר, ובחטיפים הרבה יותר קל ליפול.

והיום: סופגנייה במילוי שומשום שחור (היא זו שנתנה לי את ההשראה להתחיל במנהג הזה, בעצם) ומיץ (יוגורט?) אפרסק.

השלל
כך היא נראית מבפנים
חוות הדעת: meh.

אפרסק נמנה על הפירות שאני יחסית אוהבת, אבל דברים בטעם שלהם אני לא אוהבת כל כך. היוגורט הזה דווקא היה בסדר, אבל לא אקנה אותו שוב.

ואילו הסופגנייה? כצפוי, יש לה טעם של סופגנייה במילוי שומשום שחור (בעצם, למה בכלל ציפיתי?). הסופגניות של חנוכה בארץ הרבההה יותר טעימות ממנה.

ציון: 5/10.

בפעם הבאה: כנראה משהו במילוי חביצה (לא, אין כאן שגיאת כתיב. גם אני לא ידעתי שככה אומרים את זה בעברית. בכל מקרה זה נהדר).

2 comments:

  1. סופגניה עם שומשום דווקא נשמע לי די טעים.
    יש להם שם לחם מלון? זה תמיד היה נשמע לי משהו ששווה לנסות. :P
    בכל מקרה בהצלחה עם הניסיון החדש. :)

    השבמחק
    תשובות
    1. בוודאי שיש לחם מלון (ועכשיו גם לחם לימון!).

      אני האמת מעדיפה את הגרסה הזולה שקונים בסופר או בחנויות מאה ין ולא את ה"איכותי", נקרא לזה.
      כנראה שכמות הסוכר בזולים גדולה יותר וכך הם יותר טעימים :P

      מחק