30 במאי 2012

חוויה בשבועות

אני לא צמחונית, אבל מעולם לא הייתי חובבת בשר. במסעדות בארץ תמיד פזלתי לכיוון הפסטות-רביולי-קינוחים, וכשהיינו הולכים לחתונות תמיד הייתי מתבאסת מהאוכל, ובעוד כולם אוכלים סטייקים ופילה בשר, הייתי מסתפקת בסלט ואורז יבש.

על כן, מבחינת האוכל, אין ספק ששבועות הוא החג האהוב עליי. אני שואלת את אמי מה נכין ואיפה עושים בערך חודש לפני החג, ומנסה לאכול כמה שפחות לפני הארוחה. כמובן שתמיד כולם מאוד נהנים ותוהים "למה אנחנו לא מכינים יותר ארוחות חלביות?", אבל לא באמת משתדלים להכין יותר (אגב, בתור ארוחת "ברוכה השבה לארץ" ביקשתי אוכל חלבי).

אבל השנה אני נמצאת ביפן, מדינה שלא ידועה בזכות מוצרי החלב שלה. למרות זאת, לא הייתי מוכנה לוותר על החג החביב עליי, והחלטתי להזמין כמה חברים ולערוך עם ש' וג' פיקניק שבועות, שבו כל אחד יכין משהו לאכול.

מזג האוויר באותו יום ראשון היה יפה (שזה די נדיר לאחרונה, עם התקרבות העונה הגשומה וסופות הרעמים הרגעיות והעזות שהיא מביאה עמה), ופרשנו יריעה כחולה (זו שהיפנים משתמשים בה בהנאמי), הבאנו שתייה ואוכל ובילינו עם כמה חברים.

בתפריט:
פסטה ברוטב שמנת ובטטה, סלט תפו"א, סלמון אפוי, סושי, בלינצ'ס פטריות, עוגת דלעת, שתי עוגות גבינה, לחמניות גבינה ופירות יער, וחטיפים.

במיוחד שמחתי לראות (ולאכול!) את עוגות הגבינה שהביאו זוג יפנים. היה מאוד כיף ושמח, למרות שנשאר הרבה אוכל. ובכל זאת, ברגע מסויים, כשישבתי וצפיתי בכולם אוכלים ונהנים, חשתי קצת עצובה. "זה לא אותו דבר", חשבתי לי. "זה פשוט לא אותו דבר".

לפחות היה טעים.

שולחן עורך

תגובה 1:

  1. נשמע כיף בכל מקרה. ותתעודדי - בשבועות הבא כבר תהיי בבית עם המשפחה :)

    השבמחק