25 בינואר 2012

חוויות כינויים

כינויים לשמות הם דבר מאוד בסיסי ביפן. המכירים (שהם, אני מניחה, רוב הקוראים) מוזמנים לדלג על המבוא הקצרצר המובא להלן.

יפנית היא שפה מאוד מכבדת, ועל כן (ולא רק), מצטרפים כינויים, או סיומות, לשמות. הנפוצים הם:
סאן: אדון/גברת. כינוי נפוץ, אותו מדביקים לשם של מישהו שלא מכירים כל כך טוב, או שכן, או סתם מישהו שפגשתם עכשיו. למשל: דני-סאן.
סאמה: אדון נכבד/גברת נכבדה. הכינוי הזה משומש למשל במכתבים, או כשמזמינים מקום איפהשהו, ושאר מקרים רשמיים למיניהם. למשל: דנה-סאמה.
קון: משומש בעיקר לגברים צעירים (אבל לא רק) שאתם חברים שלהם. למשל: דני-קון.
צ'אן: כמו "קון", משומש בעיקר לבנות צעירות שאתם חברים שלהן. למשל: דנה-צ'אן.

וכעת לענייניו.

בבית הספר קוראים לתלמידים לרוב בשמם בצירוף סאן. בסמסטר שעברה, היו שתי בנות בכתה שלי שהמורות קראו להן עם הסיומת צ'אן באופן קבוע. לא הבנתי אם זה כי הן ביקשו את זה, או שהן הרבה זמן במכון, או שכולם בכתה קראו לה ככה וזה נדבק. בכל מקרה, הן היו טאן-צ'אן ורין-צ'אן.

הסמסטר המשיך והתגלגל לו על חודשי הסתיו-חורף, ומדי פעם היתפלק לכמה מורות צ'אן כשהן פנו לתלמידה שהיא לא רין או טאן, אבל אני לעולם נשארתי עם סאן. לא ברור לי למה. יכול להיות שאני משדרת רצינות מדי? נזכרתי שכשהייתי תלמידה ביסודי, תמיד היו שואלים אותי עם קרה משהו כי לא הייתי מחייכת יותר מדי. יש לציין ששום דבר לא קרה ותמיד הייתי מופתעת כשהיו שואלים אותי זאת.

אבל פעם זה פעם והיום זה היום, ובחיי שאין לי מושג למה אני מעולם לא קיבלתי את הצ'אן הנכסף. או שלא.

ועם כבר בכינויים עסקיננו, מה לגבי שמות?

כפי שציינתי בפוסטים קודמים, אין לי  מושג מה שמם של שותפיי לעבודה. לא איך קוראים למאסטר במסעדה, ולא איך קוראים לטבחיות בגן הילדים שבו אני שוטפת כלים. הם, לעומת זאת, יודעים איך קוראים לי. או לפחות, ככה חשבתי עד אתמול.

הלכתי לשטוף כלים בגן, ואחת הטבחיות, שעד אותו יום קראה לי בשמי בצירוף סאן כראוי, פתאום החלה לפנות אליי בתור "Kannojo". ביפנית, למילה זו יש שתי משמעויות: "חברה של" ו"היא". מסתבר, שניתן לתרגם את זה גם כ"ילדה".

כן כן, אותו כינוי שזורקים בעברית כשרוצים להגיד משהו למישהי שנראית יחסית צעירה ואין לנו מושג מה שמה.

כך שיכול להיות שהטבחית שכחה את שמי. אבל היא גם לא שאלה והמשיכה לקרוא לי "ילדה! ילדה!" כל המשמרת. אני תוהה אם לתקן אותה, או לפחות לשאול לפשר הדבר.

6 תגובות:

  1. אם את לא יודעת איך קוראים למאסטר במסעדה, איך את קוראת לו?

    השבמחק
    תשובות
    1. זה כינוי מקובל ביפן לממונים?

      מחק
    2. יכול להיות ש"מאסטר" או "owner" הם כינויים מקובלים במסעדות. לפעמים גם משתמשים בכינוי "סנפאיי", שזה, אם נתרגם לישראלית, "פז"מניק".

      אבל בד"כ משתמשים בשם המשפחה+סאן.

      מחק
  2. תגובה זו הוסרה על ידי המחבר.

    השבמחק
  3. לדעתי האישית ,שווה לך לדעת את השמות של הסובבים אותך,אחרי הכל זו הסביבה שלך ברגע זה ,ולקראו למישהו בשמו נותן הרגשה יותר נעימה ,כאילו את מתייחסת אליו כאדם ולא סתם אחד מהסביבה ....
    בקיצור האני רק מציעה שעם תקראי לסובבים אותך בשמותיהם ,יהיה לך יותר קל לרכוש קשרי ידידות ואנוש יותר טובים .... ופאק הכי חשוב זה לחייך ולא בשבילם אלא בשביל עצמך=]

    שבוע טוב

    השבמחק