19 בינואר 2012

חוויות חורף

כשהייתי בארץ תמיד התעצבנתי מהחורף. לא כי אני שונאת אותו, להיפך; אני נמנית על אוהבי החורף, הגשם, והקור.

זכור לי במיוחד יום חורפי אחד בירושלים. חזרתי מהאוניברסיטה לביתי ברגל, מנסה לגונן על גופי מהרוח בעזרת המטרייה עד שזו נשברה והצטרפה לחברותיה על המדרכה במין בית קברות מאולתר למטריות. נרטבתי עד לשד עצמותיי, ובכניסה לבניין המים טפטפו ממני כאילו עכשיו יצאתי מהבריכה ורק התחלתי ללכת לכיוון המגבת. במעלית חייכתי חיך גדול.

ככה אני אוהבת את החורף שלי: קר ורטוב.

אבל בארץ, לפחות משנת 2009, החורף (גם זה הירושלמי!) הוא מן... שילוב של סתיו ואביב. מדי פעם קר, לפעמים יש ימים שמזכירים יותר קיץ מאשר חורף, והגשם ממאן להגיע.

"ביפן זה לא היה קורה", הייתי אומרת לעצמי בעוד יום באמצע ינואר, כשוויתרתי על מעיל כי פשוט לא היה קר מספיק. "ביפן יש חורף אמיתי".

ועכשיו אני ביפן. ואמצע ינואר. שיא החורף, למרות שפה כולם - אחרי ששואלים אם קר לי ואני אומרת שכן, קר לי נורא - אומרים ש"עוד יהיה קר יותר". עכשיו אני ביפן, ואני יכולה להגיד שגם החורף פה לא משהו, ולפעמים אני תוהה אפילו אם החורף הישראלי, על כל ימי השרב שבו, לא עדיף. למה אני אומרת את זה?

כי החורף פה (וגם במזרח אסיה בכלל, לדעתי), הוא די יבש. כלומר, הגשם ממעט להגיע. מדי פעם יורד גשם קל (כמו ברגעים אלה), אבל הוא מגיע פעם בשבועיים-שלושה ולא נשאר להרבה זמן. כשאין גשם (כלומר, רוב הזמן) יש רוח. רוח היא תופעת מזג האוויר השנואה עליי, עוד מימיי כסטודנטית בירושלים. בחורף הזה יש פי חמישה ימי רוח מאשר ימי גשם, רוח חזקה וקרה שגם מפילה את האופניים ומעקמת אותם. חוץ מזה, סתם קר. כמה קר? הטמפרטורות פה נעות בין 1- בלילה ל-8 ביום.

כבר הזכרתי את העובדה שהבתים היפניים נטולי חימום או בידוד, ולכן הם קפואים. מסתבר גם, אגב, שבחורף קשישים רבים מתים באמבטיה או בשירותים. למה? כי קפוא שם. והם, שגופם חלש, נכנסים לעשות את צרכיהם וליבם מתכווץ מהקור ומפסיק לעבוד, אפילו שהם יושבים על מושב האסלה המחומם. 

בזמן האחרון אני מתעוררת לעיתים מהקור באמצע הלילה, מתכרבלת יותר מתחת לשמיכת הפליז שקניתי וחוזרת לישון.

הייתי מוכנה לקבל את הקור אם הוא לפחות היה מגניב: כלומר, אם הוא היה מלווה בשלג או גשם. אבל גם זה לא קורה, אז מה זה שווה?

ובכל זאת, לחורף מנהגים משלו:

התחלתי לשתות המון שוקו חם, אפילו ששנים לא שתיתי.

החורף הוא עונת הסנטו (המרחצאות). אין כמו להיכנס לאמבטית מים חמים מושקעת ולהביט בשמים הבהירים, כשבחוץ הטמפרטורה רק יורדת ויורדת. עכשיו אני נהנית ללכת לשם, אבל בקיץ, אם עוד אהיה ביפן, לא נראה לי שבכלל אתקרב לאמבטיות הרותחות.

בחורף כיף לאכול מאכלי קדירה (Nabe, ביפנית), אפילו שאת זה לא כל יצא לי לעשות.  ואם כבר עסקינינו במזון, בחורף אני כל הזמן רעבה. או לפחות חושבת שאני רעבה. בקיץ חם מדי בשביל שיהיה תיאבון, אבל בקור הגוף רוצה להתחמם, לאכול אוכל חם. או סתם לאכול. בעייתי, משהו.

ישנם גם בתים יפניים שיש בהם קוטטסו (Kotatsu). מדובר במין שמיכה חשמלית מחוברת לשולחן, וכך בימים הקרים אפשר לשבת/לשכב מתחתיה ולהחתמם. ידיד יפני שלי כל הזמן אומר שהוא יושב לקרוא ספר בשעה 3, ולפתע פוקח את העיניים וכבר 7. כל כך חם ונעים שם שהוא נרדם. יצא גם לי לשבת מתחת לקוטטסו, כשטיילתי עם ש' בטקיאמה, אבל לא זכור לי שהיה כל כך חם ונעים שכמעט נרדמתי.

זהו החורף היפני. מי יודע, אולי אפילו אקבל יום שלג בחודשיים הקרובים...

2 comments:

  1. העונות הגשומות של יפן הן הסתיו והקיץ. אז מן הסתם אין הרבה גשם בחורף ובאביב.

    השבמחק
  2. כן, צריך להתרגל לחורף פה. כמה טיפים לשינה טובה:
    שמיכה עבה, כמובן, אבל גם שכבות בפיג'מה זה חשוב. שני גרביים וגופיה מתחת לפיג'מה עושים פלאים.
    אם זה לא מספיק, תקני כריות חימום. (כמו בצבא..) אפשר לקנות אותם בכל מקום. (קומביני, דראגסטור, 100 ין)
    תפתחי ושימי שתי כריות חימום מתחת לשמיכה חצי שעה לפני שאת הולכת לישון, ותכנסי למיטה חמה, והם ישמרו אותך חמה עד הבוקר.

    השבמחק