7 בנובמבר 2011

חוויות טלוויזיה

יש לי טלוויזיה בחדר.

הנה היא, פה!
כפי שניתן לראות, מדובר במסך שטוח. השידורים ביפן, לפי מה שאני מבינה ורואה, הם ב-HD. כולם.  ואפילו לא צריך ממיר מיוחד בשביל זה!

כשהגעתי, חשבתי שאזכה לראות אנימות לרוב. צר לי לומר שהתבדיתי! בהתחלה התבאסתי קצת כי גיליתי שאין לי את הערוץ של טוקיו (TV-Tokyo), ששם אני יודעת שמשדרים מלא אנימות. רק לאחרונה גיליתי שאותן אנימות משודרות באותן שעות בערוץ האזורי של המחוז שלי, TV-Aichi. כמה חבל שהאנימות המעניינות באמת משודרות באמצע הלילה (ניתן לקרוא על זה כאן).
כך שבעצם לא נותר לי אלא לצפות בתוכניות לילדים, שמעניינות אך לעיתים. אני כן מנסה להוריד סדרות בלי תרגום עכשיו, ולרוב אני מבינה את העיקר.

אני מקווה שבינואר יהיו דברים יותר מעניינים לראות, עם העונה החדשה.

חוץ מזה, הטלוויזיה היפנית די משעממת. הכל מלא בשעשועונים מוזרים, או בפנלים שמארחים כל מני... VIP, כנראה, שמסתכלים על סרטים שמראים להם וקוראים קריאות התפעלות יפניות ("EEEEH"), כפי שמדגים הבחור פה.
תגובות בעלות עומק הן בדרך כלל Sugoi! (מגניב), או Oishii! (טעים), אבל לא מעבר לכך.

לפחות הפרסומות משעשעות.

משעשעות, וגם לא הכי עדכניות, יש לומר.

כך למשל, ואלה דוגמאות רק מהיום, ראיתי פרסומת לניילון נצמד. כן כן, עיניכם הקוראות: ניילון נצמד. המוצר הזה שמסתובב פה כבר שנים.

הפרסומת שלאחר מכן הייתה פרסומת לויזה. ראו! ניתן לשלם בקלות ובמהירות (ולשם הדגשה, הראו כיצד אדם מבוגר בחליפה מחפש אחר מטבעות בארנק, בעוד התור משתרך מאחוריו). ביפן מרבים לשלם במזומן, אז אני מניחה שכרטיס האשראי הוא שינוי מרענן.

2 comments:

  1. אז אני מניחה שאבקות כביסה הן מוצר חדש בארץ שלנו?

    השבמחק
  2. מילא אם היה משהו מיוחד ששווה לפרסם בניילון הנצמד הזה, אבל זה היה רק... ניילון נצמד.

    השבמחק