היום כשיצאתי מהבית, שמתי גם את התיק וגם את הסוודר הקל היחיד שיש לי בסלסלה של אופניי (החדשים!) ויצאתי לדרכי.
כשהחניתי את האופניים בבית הספר, גיליתי שהסוודר כנראה נפל איפהשהו בדרך. "נו טוב", חשבתי לעצמי. "זו יפן. הוא בטח עדיין איפה שהפלתי אותו. מקסימום יהיה תירוץ טוב ללכת לקניות".
חזרתי הביתה בערב, הסתכלתי ימינה ושמאלה וחיפשתי אותו. אחד מחבריי אמר לי שמישהו בטח שם אותו על הגדר, אז לשם כיוונתי את מבטיי (לא משימה קלה בחשיכה הידועה כ"רחוב יפני מצוי בלילה"). הגעתי כמעט לסוף הדרך, כבר הייתי קרובה לוותר, עד שמצאתי אותו.
פרוש על אחד השיחים בצד, מונח לו על הרשת הצהובה שמתחתה שמים את שקיות הזבל ביום האיסוף.
מעניין כמה זמן הוא היה נשאר שם אם לא הייתי לוקחת אותו היום. אולי אנשי הזבל היו לוקחים אותו מחר.
מעניין כמה זמן הוא היה נשאר שם אם הייתי בארץ...
כשהחניתי את האופניים בבית הספר, גיליתי שהסוודר כנראה נפל איפהשהו בדרך. "נו טוב", חשבתי לעצמי. "זו יפן. הוא בטח עדיין איפה שהפלתי אותו. מקסימום יהיה תירוץ טוב ללכת לקניות".
חזרתי הביתה בערב, הסתכלתי ימינה ושמאלה וחיפשתי אותו. אחד מחבריי אמר לי שמישהו בטח שם אותו על הגדר, אז לשם כיוונתי את מבטיי (לא משימה קלה בחשיכה הידועה כ"רחוב יפני מצוי בלילה"). הגעתי כמעט לסוף הדרך, כבר הייתי קרובה לוותר, עד שמצאתי אותו.
פרוש על אחד השיחים בצד, מונח לו על הרשת הצהובה שמתחתה שמים את שקיות הזבל ביום האיסוף.
מעניין כמה זמן הוא היה נשאר שם אם לא הייתי לוקחת אותו היום. אולי אנשי הזבל היו לוקחים אותו מחר.
מעניין כמה זמן הוא היה נשאר שם אם הייתי בארץ...
אתמול בהשראת המקרה שלך הנחתי על הגדר כומתה של חייל שכנראה נשמטה לו בדרך לאוטובוס. מעניין אם האבדה חזרה לבעליה.
השבמחק