21 באוקטובר 2011

חוויות בית ספר

בשבוע שעבר יצאה קבוצה במסגרת המכון להיפגש עם תלמידים בחטיבת ביניים. חטיבת הביניים של TOKIWA נמצאת כנראה עדיין בתחומי אוקזקי, אבל במקום מרוחק יותר. נסענו במכוניות של צוות המורים לשם, ולאחר כרבע שעת נסיעה הנוף העירוני התחלף בהרים ירוקים, עצי במבו, נחלים ומפלים קטנים.
בית הספר ממוקם במקום מאוד פסטורלי, והוא יפה וחדש. בכניסה חיכה לנו המנהל ולחץ את ידינו, כי אנחנו הרי זרים ולקוד לא יודעים כלל. בכניסה, כנהוג, חלצנו נעליים ושמנו אותן בתאים מיוחדים, מהם לקחנו נעלי בית. סוגשל.

משום מה לרוב החבר'ה שבאו לא הייתה בעיה, אבל לחלקנו (ואני ביניהם) הנעליים היו קטנות מדי והיה קצת קשה ללכת בהן. בתחילה הובלנו למין לובי, שבו חיכו לנו ממתקים על השולחנות, קפה ותה. ישבנו ופטפטנו קצת בינינו לבין עצמינו, כשהגיע איש צוות והסביר כיצד דברים יתנהלו.

לאחר מכן כל אחד קיבל שלט שבצידו האחד כתוב שמו ומהיכן הגיע, ובצד השני יש מספר. את השלט תלינו על הצוואר, ואז הובלנו, בשורה מסודרת וממוספרת אל אולם הספורט, שם חיכו לנו כל מאה התלמידים הלומדים בחטיבה.

הם ישבו באותה הצורה על רצפת העץ, חלקם על קלסרים, ומחאו לנו כפיים. הבנים בתלבושת השחורה המסורתית, והבנות במדי המלחים שלהן, שבניגוד לאנימה לא היו קצרים בכלל. להיפך, אם תלך אחת מהן ברחובות מאה שערים ישאלו אותה הבנות לאיזה סמינר היא הולכת. ואם היא תבוא עם עניבה הן יאמרו לה: "בת ישראל כשרה וחסודה לא הולכת בלבוש גברי". (הערה: לאחרונה נודע לי שאוקזקי יוצאת דופן, וברוב המקומות כן, החצאיות קצרות ממש).


המנהל הגיע, וגם בישיבה היה על התלמידים לקוד. כמו להימתח להקשב. המנהל קרא לעצמו ניוטון, וחבש פאה צהובה ואף צהוב. מה הקשר? גם אני לא הבנתי, אבל שיהיה.

הפעילות החלה. כל אחד אמר את שמו ומאיפה הוא בא בשפת האם שלו, ולאחר מכן על התלמידים היה לנחש מי הגיע מאין. הם לא עשו זאת בקלות. ש', אחד הישראלים פה, היה שם גם והם מיד ניחשו מאיפה הוא. בקשר אליי לקח להם יותר זמן. מישהי הגיעה מהונגריה, אז בכלל הם לא ידעו.

נחמד לדעת שאנחנו יותר מפורסמים מההונגרים!

לאחר מכן הושיבו אותנו בקצוות האולם, והתלמידים חולקו לקבוצות. כל קבוצה עברה בין זר לזר ושאלה אותו שאלות.

קבוצה 1

בנים, כתה ז' או ח'. הציגו עצמם באנגלית ולחצו לי את היד.
Hello, I'm XXX, nice to meet you!

נא לדמיין זאת במבטא יפני כבד. כלומר: Harro, I'mu XXX, naisu tsu meetsu yuuuu.

לאחר מכן הם קראו מדף, ושאלו אותי כל מני שאלות. Do you know sushi? Do you know sukiyaki?
בין אם אמרתי כן ובין אם אמרתי לא, הם הסבירו לי במה מדובר. גם כשאותו המאכל כבר נאמר קודם, הם הסבירו שוב. כאילו הם לא מבינים מעבר לדף, כאילו גם מה שכתוב בדף הם לא מבינים.

אחד הבנים שאל אם אני מכירה נאטו (מאכל שעועית יפני דביק). אמרתי שכן. "אני אוכל את זה ביום שני", אמר באנגלית עילגת. "רק בשני?" שאלתי ביפנית. "כן", ענה.
טוב. שיהיה לבריאות.

אני והקבוצה

קבוצה 2

הקבוצה השנייה הייתה חבורת בנות. אמרו את שמן באנגלית ולחצו לי את היד. "Do you know Origami", שאלו. אמרתי כן, ואז הן ניסו להסביר לי כיצד להכין ציפור.
אני ועדינות ודיוק לא הכי מסתדרים, אז קצת הסתבכתי. אחת הבנות כל הזמן אמרה "Pass me", ואז סידרה לי את הטעויות. בסוף קיבלתי את הציפור מתנה, אבל היא אבדה לי.

קבוצה 3
שוב בנים. שאלו מה אני אוהבת. רק כשדיברנו על אנימה הם עשו פרצופים של מבינים. אחד הבנים טען שהוא אוהב סיילור מון, אבל קשה לי להאמין.

אולי.

בסוף כל קבוצה הודתה לי וקדה קידה.
לאחר מכן, יצרנו מעגל גדול בתוך האולם, החזקנו ידיים, והם שרו לנו שיר ונענעו את ידיהם אחורה וקדימה. חלקם יותר בהתלהבות, חלקם בפחות.

מחזיקים ידיים ושרים

נפרדנו מהם (אני וש' קדנו קידה כשחקנים. בכל זאת, זו הייתה סוגשל הצגה), והלכנו לחדר כלכלת הבית כדי לאכול ארוחה שבישל המנהל. החדר היה גדול ונקי, עם כיריים, כלי חרסינה, ובובות שהכינו התלמידים בעצמם.

האוכל, כמיטב המטבח היפני, הכיל דגים (בצבע סגול. וורוד זוהר) ובשר לרוב. היה טעים? לא ממש, אבל לא נורא.
כשעזבנו, קבוצת בנים רצה החוצה ונופפה לנו לשלום.

היה מרתק.

(ותודה לפייסבוק של ש' על התמונות).



כולנו עם התלמידים




4 תגובות:

  1. היי איזה סיפור נחמד.

    יש לך בלוג מקסים
    תמשיכי לכתוב.

    השבמחק
  2. לא ממש הבנתי למה את היית בבית ספר שלהם.

    השבמחק
  3. klozone,

    כדי לדבר אתם באנגלית. כל כמה זמן יוצאת קבוצה מהמכון בו אני לומדת להיפגש עם תלמידים בגילאים שונים...

    השבמחק