29 בדצמבר 2011

חוויות קור

השבוע ביקרתי, בתור טיול שלג, בעיר טקיאמה שבמחוז גיפו (המחוז השכן לאייצ'י).


תחנת הרכבת
מיותר לציין שעם השלג בא הקור.

לפני שבאתי ליפן גרתי בירושלים ארבע שנים ובדירתי, כמו ברוב הדירות בעיר הקודש, היה רדיאטור בקיר שהפיץ חום מנובמבר עד מרץ בערך, כל אחר צהריים עד הערב. בירושלים יורד שלג אולי פעם בשנה (למרות שמאז שנת 2008 לא ירד ונערם), ובדרך כלל הטמפרטורות מגיעות אולי ל-5 מעלות צלזיוס בלילה.

ביפן, בהרבה מקומות הטמפרטורה צונחת לאפס בלילות ובקושי מגיעה לעשר מעלות ביום (אפילו פה, באוקזקי, יצא לנו לחזות בשלג לפני כמה ימים. ולפי מה שאני מבינה, זו ממש לא תהייה הפעם היחידה).

הנוף מחלוני באותו בוקר מושלג
אבל, שלא כמו בארצינו הקטנטונת והחמימה, קשה למצוא ביפן בתים עם חימום מרכזי. נהפוך הוא: קירות הבתים לרוב דקים יותר ממצות, אין חלונות כפולים, ומצעי פלנל לא נפוצים כל כך (שמיכות פליז, לעומת זאת, יש בשפע).

בכל זאת, קר ביפן, ולכן ברוב הבתים יש מזגנים ומפזרי חום למיניהם, ואחרי חצי שעה בלעדיהם שוב קפוא. כולם זוללים חשמל ואנרגיה, ויעילותם מוטלת בספק.

מאוד תמוה בעיניי, העניין. בהוסטל שישנו בו בטקאימה, אמרה אחת היפניות שדיברנו אתה על הנושא שבהוקאידו יש חימום מרכזי בבתים (צינורות עם מים חמים שעוברים בקירות וברצפה). הוקאידו הוא האי הצפוני (והקר ביותר) ביפן. שותפי לטיול ש' אמר שגם בבית המשפחה המארחת שלו יש חימום רצפתי, כך שאני מניחה שזה נתון לבחירה.

אבל כנראה שזה לא הסטנדרט. העיקר יש פה פחד לאומי מצננת. מעניין למה.

מזל שיש מרחצאות.

2 comments:

  1. יופי של תמונות !

    השבמחק
  2. וואייי בתור אילתית ,שראתה שלג פעמיים בחיים ...חייבת לומר שאני כול כך מקנאאאא בך!

    השבמחק